זוהר ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'

ב"כ התובע: עו"ד בוסתנאי

ב"כ הנתבעת 1: עו"ד לדרמן

ב"כ נתבעת 2: עו"ד ליאור

החלטה

בקשת הנתבעת 2 להביא ראיות לסתור קביעות שבפסק דין פלילי מרשיע.

עובדות

התובע, יליד 1987, נפגע ב-26/8/06 בתאונת דרכים שהייתה תאונת פגע-וברח. כתוצאה מן התאונה איבד את הכרתו ואושפז לתקופה ממושכת בה עבר תהליך שיקומי. לטענתו אינו זוכר את התאונה ואת האירועים שקדמו לה.

לאחר התאונה נפתחה חקירת משטרה ובעקבותיה נמצא כי נתבע 3, מר איליה ספקטור (ספקטור), הוא הנהג שפגע בתובע ונמלט מן המקום. כנגד ספקטור הוגש כתב אישום בו נרשם, בין השאר, כי בזמן התאונה היה התובע הולך רגל שחצה מעבר חציה וכי ספקטור נהג ברכב ללא רשות בעליו. ב-28/12/08 הורשע ספקטור על-פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, במספר עבירות ובהן עבירה של אי-מתן אפשרות להולך רגל לחצות מעבר חצייה בבטחה ועבירה של נהיגת רכב ללא רשות בעליו, ונגזרו עליו קנס של 1,500 ₪, ששה חודשי פסילה ושלושה חודשי פסילה על תנאי.

התובע הגיש תביעת פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 ( חוק הפיצויים או החוק) והוא מבקש להסתמך כמובן על עובדותיו של פסק הדין הפלילי בהתאם לסעיף 42א לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א – 1971 (פקודת הראיות או הפקודה). אלא שעתה מבקשת קרנית להביא ראיות לסתור את ממצאי פסק הדין הפלילי בנוגע להיותו של התובע הולך רגל ובנוגע לכך שספקטור נסע ללא רשות בעליו.

טענות הצדדים

לטענת קרנית היא אינה "חליפתו" של הנהג, כנדרש בסעיף 42א לפקודה ואינה נזקקת לרשותו של בית המשפט להביא ראיה לסתור את הקביעות שבפסק הדין הפלילי. חרף זאת הגישה בקשתה למען הזהירות והיא טוענת שקיימים טעמים ענייניים להיעתר לבקשה שכן קיימות ראיות רבות המצביעות על כך שהתובע לא היה הולך רגל אלא נסע באופנוע גנוב וללא ביטוח. עוד נטען שגם העובדה שספקטור נסע ברכב ללא רשות בעליו מחייבת בירור שכן בעליו של הרכב הוא אביו החורג וחזקה כי התיר לבנו את השימוש. קרנית מדגישה שבהליך הפלילי לא נערך בירור ענייני של עובדות אלו שכן ספקטור הודה בכתב האישום במסגרת הסדר טיעון מקל.

התובע מתנגד מכל וכל להבאת הראיות לסתור ואילו הנתבעת 1, מבטחת הרכב, מסכימה לבקשה בכל הנוגע להיותו של התובע הולך רגל, אך מתנגדת לה בכל הנוגע לנהיגה ללא היתר שכן, לטענתה, אין כל ראיה שתצדיק חריגה מן הממצאים הפליליים. ספקטור לא התייחס לבקשה.

הערת פתיחה

באי כוח הצדדים העלו טענותיהם על הכתב ובעל-פה אך בבואי לכתוב החלטתי נתקלתי בהחלטתה המפורטת והעדכנית של כב' השופטת דודקביץ בת.א. (מרכז) 22456-11-10 דנית חשין נ' קרנית [21/2/12] העוסקת בסוגיות משפטיות זהות לאלו שעלו בבקשה הנוכחית. הואיל ובית-המשפט המחוזי הרחיב והעמיק אוכל לקצר ולהפנות להחלטתה המנחה של כב' השופטת דודקביץ, ואציין, בצניעות, כי טעמיה ומסקנותיה מקובלים עלי במלואם ועולים מן הדין והפסיקה. אדון אפוא בקצרה בטענות המשפטיות שהועלו ואבחן את יישום ההלכות במקרה הנוכחי.

דיון

סעיף 42א לפקודת הראיות קובע כי:

(א) הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט אזרחי.

מוסיף עליו סעיף 42ג לאותה פקודה וקובע כי לא יובאו ראיות לסתור את פסק הדין הפלילי אלא ברשות בית-המשפט. ובלשון הסעיף:

הוגשה ראיה כאמור בסעיף 42א, לא יהיה המורשע או חליפו או מי שחב בחובו הפסוק רשאי להביא ראיה לסתור, או ראיה שכבר נשמעה או הוגשה במשפט הפלילי, אלא ברשות בית המשפט, מטעמים שיירשמו וכדי למנוע עיוות דין.

תחולת הסעיפים על קרנית